 |
חקיקה 7/9
|
 |
|
|
תשלום עבור השימוש במיםבעוד כל מקורות המים בישראל הם בבעלות הציבור, הממשלה עצמה אינה מפיקה ואינה מספקת מים. פעילויות אלו מתבצעות ע"י גופים ציבוריים או פרטיים שהם בעלים או מפעילים של תשתיות מתאימות, לרבות חברת המים הלאומית "מקורות", שהיא ספק המים הסיטוני של ישראל ומפעילה את המוביל הארצי. ככלל, מחיר המים הנרכשים ממפיקים פרטיים נקבע במשא ומתן בין הספק לצרכן, אלא אם קיים תעריף מוכרז לאספקה. אם הספק והצרכן אינם מסוגלים להגיע למחיר מוסכם, יהיה מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב רשאי, בעקבות פניית כל אחד מהצדדים, להחליט על המחיר המחייב למים המסופקים בעסקה שבין הספק לצרכן. בהתאם לסעיף 112 לחוק המים, מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב רשאית לפרסם תעריפים מחייבים לאספקת מים, ומעת פרסום התעריף אין לספק מים במחיר אחר1 . התעריפים יכולים להיות דיפרנציאליים, כשנלקחים בחשבון, בין היתר, שטחי האספקה, מטרות השימוש במים, עונת האספקה וכדומה, כמו גם שיקולים חברתיים. שיקולים חברתיים הם גם הבסיס לתעריפים המדורגים באספקה הביתית. תעריפים הוכרזו לאספקת מים על ידי חברת המים הלאומית "מקורות" לרשויות המקומיות,לאספקה העירונית לצרכן הביתי והתעשייתי וכן לאספקת מים לשימוש חקלאי, כולל תעריף למי קולחין. קודם להחלטה על קביעת תעריף, זכאים הספק והצרכן להציג את טענותיהם בפני מועצת הרשות. מאחר וחיסכון ושימור מים הינה אחת ממטרות ניהול משק המים הישראלי, קובע חוק המים כי שימוש במים החורג מהמכסה המאושרת, יחייב את המשתמש בתשלום מיוחד. סכום התשלום המיוחד יהיה כזה שיקזז את הרווח שינבע למשתמש מהניצול העודף של המים. החל משנת 2007 הוסיף המחוקק כלי ניהולי כלכלי בדמות היטל הפקה גמיש אשר באמצעותו יכול מנהל הרשות ליצור תמריץ כלכלי לשימוש במקורות עדיפים מבחינת מצבם ההידרולוגי. ההיטל קובע תמחור דיפרנציאלי לסוגי מקורות מים שונים (מי מוביל, מי בארות וכיו"ב) ובכך מכוון את השימוש לאותם מקורות עדיפים מבחינה הידרולוגית. 1 יש לציין כי עד לשנת 2011 תעריפי מים לשימוש חקלאי לא ייקבעו בידי מועצת הרשות אלא בידי שרי האוצר, החקלאות ותשתיות לאומיות. תיאור חקיקת המים בישראל מיועד למסירת מידע בלבד ואינו מהווה פרשנות משפטית מחייבת בכל צורה שהיא. |
|
