 |
חקיקה 5/9
|
 |
|
|
הרשות הממשלתית למים וביובבינואר 2007 נכנס לתקפו שינוי יסודי במבנה הארגוני של מוסדות משק המים בישראל. ניהול מקורות המים היה מופקד עד אז בידי נציב המים אשר מונה לתפקידו בידי הממשלה אך הפעלת סמכויותיו דרשה בהרבה מקרים את הסכמתם של רשויות ממשלתיות ואחרות אשר גם להם נגיעה במקורות המים. וועדה ממשלתית אשר הוקמה לבחון מצב זה החליטה בשנת 2005 כי פיזורן של הסמכויות השונות הנוגעות למשק המים בין מוסדות הממשלה השונים מונע מנציב המים למלא את תפקידו בצורה נאותה. הצעות הוועדה תורגמו להצעת חוק לתיקון חוק המים אשר נתקבל על ידי הכנסת בשנת 2006. התיקון האמור העביר סמכויות רבות מגורמים ממשלתיים לגוף חדש, היא הרשות הממשלתית למים ולביוב ("הרשות הממשלתית"). הרשות הממשלתית, אשר נכנסה לנעליה של נציבות המים ולנעליהן של רשויות שלטוניות נוספות מורכבת מצוות העובדים של נציבות המים בתוספת של יחידות ממשרדי הממשלה האחרים אשר סמכויותיהם הועברו לרשות הממשלתית. בראש הרשות הממשלתית ניצב מנהל רשות (לשעבר נציב המים), המתמנה על ידי הממשלה לתקופה של חמש שנים, ומועצת רשות. מועצת הרשות מורכבת מנציגים בכירים של משרדי התשתיות, האוצר, החקלאות, הפנים והגנת הסביבה. מנהל הרשות משמש כיו"ר מועצת הרשות הממשלתית. סמכויות הרשות הממשלתית מחד, והרכבה של מועצת הרשות מאידך, משקפים את הרפורמה בניהול משק המים. סמכות קבלת ההחלטות במרבית הנושאים הנוגעים לניהול משק המים הועברה לרשות הממשלתית, והרכב המועצה, על חבריה ממשרדי הממשלה השונים, מבטיח כי ההחלטות של הרשות תשקפנה את האינטרסים הלגיטימיים של המשרדים הממשלתיים אשר העבירו מסמכויותיהם לרשות. העברת הסמכויות ממשרדי הממשלה השונים לרשות הממשלתית הינה הדרגתית ותסתיים בשנת 2010 עם העברת הסמכויות בתחום תאגידי המים והביוב העירוניים ממשרד הפנים לרשות הממשלתית. תיאור חקיקת המים בישראל מיועד למסירת מידע בלבד ואינו מהווה פרשנות משפטית מחייבת בכל צורה שהיא. |
|
