 |
חקיקה 4/9
|
 |
|
|
כלים לניהול משק מים במחסורישראל סובלת ממחסור חמור וקבוע של מים. כמות המים השפירים הזמינים בישראל אינה עולה על כ-280 מ"ק לנפש לשנה, כמות פחותה בהרבה מ – 1000 המ"ק לנפש הנקובים על ידי הבנק העולמי. קיומו של המחסור דורש קיומו של מנגנון להקצאת כמויות מים במשורה. בעקרון, הקצאה אופטימלית של משאבי מים במחסור במצב בו לא קיימים זכויות מים יכול וייעשה בכלים כלכליים, כגון במכרזי מים אשר יביאו לשימוש המיטבי (מבחינה כלכלית) במים או באמצעים מנהליים בהם מקצה הרשות כמויות מוגדרות של מים לצרכים או לצרכנים במחירים קבועים. מטעמים היסטוריים הנובעים מרצון השלטון לקיים סביבה ירוקה והתיישבות בפריפריה, נוהגת ישראל בגישת ההקצאה המנהלית. למנהל הרשות הממשלתית יש על כן תפקיד הן בשימור המקורות המצומצמים והן הקצאתם של המים ממקורות אלה בהתאם למטרות תכנון לאומיות. בהתאם לחוק המים אין שימוש במים ללא היתר. מכיוון שהיתר נדרש הן להפקת המים והן לשימוש בהם עולה שמנהל הרשות הממשלתית שולט הן בכמויות הניתנות להפקה מכל מקור והן בכמות הנצרכת על ידי כל צרכן. מנגנון הרישוי מעניק למנהל הרשות כלי ניהולי לשליטה במקורות המים בשעת מחסור. במענה ישיר למצב של מחסור, הממשלה רשאית להכריז על אזור או אזורים במדינה כעל אזורי קיצוב אם באותו אזור מצאי המים נופל מן הדרישה לו. משטר ההקצאות באזורי קיצוב שונה מן ההקצאות ביתר המדינה. בעוד שבאזורים הרגילים לא נקבעת עדיפות בין סוגי השימוש למיניהם הרי שעל פי תקנות הקיצוב מ- 1976 נקבעת עדיפות בהקצאות מים באזורי קיצוב, החל משמושים ביתיים, תעשייה חקלאות ושימושים אחרים כאשר השימושים לצורכי חקלאות, תופסים את המקום השלישי בלבד. בהתאם לתקנות הקיצוב מנהל הרשות רשאי בין היתר לקבוע, לתקן או לצמצם הקצאות מים, לקבוע זמני אספקה ולדרוש שימוש באמצעים חוסכי מים. תיאור חקיקת המים בישראל מיועד למסירת מידע בלבד ואינו מהווה פרשנות משפטית מחייבת בכל צורה שהיא. |
|
