 |
על המים 12/12
|
 |
|
|
על המים
12. מקורות מים אלטרנטיבייםישראל מנצלת כיום את מקורות המים הטבעיים שלה כמעט לחלוטין. מנגד, צריכת המים הולכת וגדלה עם גידול האוכלוסייה והעלייה באיכות החיים. על מנת להדביק את הביקוש למים מפתחת ישראל באופן תמידי מקורות מים אלטרנטיביים כגון התפלת מי-ים והשבת מי קולחין. מתקני ההתפלה הראשונים הוקמו בישראל בשנת 1965, בדרום הארץ, לכיסוי ביקושי מי השתייה באזורים הצחיחים. כיום פועלים כ-30 מתקני התפלה קטנים, המתפילים כ-30 מלמ"ש. רוב המתקנים פרוסים בערבה ובנגב. המתקן הגדול ביותר (כ-11 מלמ"ש) ממוקם באילת ומתפיל מים מליחים ומי ים סוף לשימוש תושבי העיר. לאחרונה החליטה ממשלת ישראל לפעול להקמת מתקני התפלת מי ים גדולים לאורך חופי הים התיכון. לפי תוכנית זו יספקו מתקני ההתפלה 305 מלמ"ק בשנה עד לשנת 2010, ו-500 מלמ"ק עד לשנת 2015. כמות זו תהווה כרבע מכלל המים השפירים בישראל. מתקן ראשון מוקם בימים אלו ליד אשקלון בשיטת האוסמוזה ההפוכה, ויחל לספק 100 מלמ"ש בסוף 2005. ארבעה מתקנים נוספים נמצאים בשלבי תכנון והקמה, שניים בצפון (130 מלמ"ש) ושניים בדרום (75 מלמ"ש). להתפלת מי ים תועלות רבות. ראשית, מדובר בתוספת מים שפירים למשק המים הישראלי. צירוף מקור מים קבוע, שאינו תלוי בגשמים, למערכת המים הארצית אף ישפר את אמינות האספקה. בנוסף, עם המים המותפלים ניתן להשמיש מים מליחים, שאינם בשימוש כיום, על ידי מיהולם עד לרמת מי שתייה. מים "עודפים" שמקורם הישיר במי התפלה או כאלו שנמהלו במי התפלה, ניתן להחדיר לאקוויפרים בכדי לשקמם. לתהליך מחזור השפכים חשיבות רבה. בראש וראשונה הוא מהווה פתרון לבעיית המפגעים הסביבתיים שכוללים זיהום קרקעות, חופים ומאגרי מים, ופגיעה בחי ובצומח. בנוסף, לאחר תהליך המחזור ניתן להשיב לחקלאות את מי הקולחין. יש לציין כי השפכים מכילים כ99.8% מים ורק 0.2% חומרי פסולת, ולכן טיפול נאות במים אלו יכול לסלק את הפסולת וליצר מקור מים חלופי. פוטנציאל טיהור מי הקולחין יכול להגיע לכשני שלישים מסך הצריכה הביתית והתעשייתית שנאמדת כיום בכ- 840 מלמ"ש, כך שפוטנציאל מי הקולחין עומד על כ-550 מלמ"ש. כמות זו מהווה כרבע מכלל צריכת המים בישראל וכמחצית מכלל הצריכה החקלאית. כיום מעל ל-95% מכלל השפכים נאספים בתעלות הביוב, היתר זורמים לבורות ספיגה או שאינם נאספים. מעל ל-90% מטופלים במפעלי טיפול בשפכים (מט"ש) השונים אך נכון להיום רק כ-300 מלמ"ש מנוצלים לחקלאות. בישראל פועלים כיום יותר מ-120 מתקני טיהור, הפזורים ברחבי הארץ, החדשים שבהם פועלים בשיטת הבוצה המשוחלפת . המפעל הגדול ביותר ממוקם באזור ראשון לציון וממחזר את השפכים של ערי גוש דן, בהן מתגוררים כ-1.5 מיליון תושבים. בנוסף, מטפל המפעל בשפכים תעשייתיים בהיקף של כ-10 מלמ"ש. בסך הכול המפעל טיפל בכ-138 מלמ"ש (2003) שכולם הועברו לצפון הנגב לשימוש חקלאי. מפעלים גדולים נוספים נמצאים באזור חיפה (כ-40 מלמ"ש) בשימוש חקלאי עמק יזרעאל, נחל שורק-ירושלים מערב (20 מלמ"ש), ונחל אוג וקדרון – ירושלים מזרח (כ-15 מלמ"ש). מי הקולחין המושבים נדרשים לעמוד בתקנים מחמירים של משרד הבריאות, וכיום איכותם נחשבת כטובה להשקיה בלבד. את המים הללו חייבים להוביל בצנרות נפרדות לשטחים החקלאיים. תשתית זו איננה מושלמת, ולכן חלק נכבד מהמים המטופלים זורמים היום לים ואינם מנוצלים. |
|
