|
      
משק המים של המדינה מתבסס בעיקר על מי
הגשמים היורדים ברובם בחציה הצפוני של המדינה. המים, הדרושים לשתיה ולחקלאות בכל
רחבי המדינה, מחייבים הובלת מים מחלקה הצפוני אל חלקה המרכזי והדרומי. קברניטי משק
המים הישראלי השכילו להקים כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 מערכת כלל ארצית להובלת
מים. בסיס מערכת ההובלה הוא
המוביל הארצי, השואב מים מאגם הכינרת ומובילם בתעלות ובצינור סגור
עד צפון הנגב. אל המוביל הארצי מתחברים מפעלים אזוריים קטנים יותר, כך שנוצרת רשת
הובלת מים המאפשרת לספק בשעת הצורך מים כמעט לכל ישוב בארץ, עד שדה בוקר בדרום.
המים ליישובי הנגב הדרומי והערבה מסופקים במערכת הובלה אזורית נפרדת, המתבססת על
קידוחים מקומיים והתפלת מים מליחים. מערכת הובלת המים הארצית מחברת את שלושת מקורות
המים העיקריים של המדינה: אגם הכינרת, אגן ירקון-תנינים ואקוויפר החוף, ומספקת את
המים לצרכנים באזור חיפה, מישור החוף, ירושלים והנגב הצפוני.
המוביל הארצי
המוביל הארצי, אשר נחנך בשנת 1964,
מהווה את בסיסה של מערכת הובלת המים הארצית. תחילתו של המוביל הארצי בתחנת שאיבה
הממוקמת בצפון הכינרת, ברום 210- מ'. מי הכינרת (כ-340 מלמ"ק בשנה בממוצע) נשאבים
לגובה 50+ מ' בעזרת משאבות חזקות, ומשם מוזרמים בכוח הגרביטציה (למעט משאבה נוספת
במאגר צלמון) בצינורות ובתעלות פתוחות עד למאגר אשכול אשר בגליל התחתון. במאגר זה
עוברים המים טיפולים מכאניים, כימיים וביולוגים לשם שיפור איכותם. בעתיד הקרוב
תפעל באתר גם תחנה לסינון המים אשר תסנן את המים לתקן של 0.2 יחידות עכירות. ברכת
האגירה הגדולה באתר אשכול מאפשרת גם לווסת את שאיבת המים ואת אספקת המים לאזורים
שונים. מאתר אשכול מוזרמים המים בצינור רחב קוטר עד דרום הארץ, ובדרך מפוזרים
לצרכנים. המוביל הארצי תרם לפיתוח ההתיישבות והחקלאות באזורים דלי-מים באזור
ירושלים ובצפון הנגב.
|
