 |
על המים 10/12
|
 |
|
|
על המים
10. אגנים קטניםנוסף על האגנים העיקריים של ישראל, ישנם עוד מספר אגנים קטנים יותר אשר נסקרים כאן מצפון לדרום. אגנים אלו מנוצלים על ידי קידוחים או אחיזת מעיינות ומחוברים למערכת המים הארצית (למעט אגן נגב-ערבה). על האקוויפרים המתנקזים לכינרת ראה שם. אגן הגליל המערבי מנקז את הרי הגליל המערבי אל עבר הים התיכון. האגן משתרע מחוף הים במערב ועד קו פרשת המים במזרח, ומעמק יזרעאל בדרום ועד גבול ישראל-לבנון בצפון. בתחום האגן כלולות שתי יחידות אקוויפריות: סלעי גיר ודולומיט מגיל קנומן-טורון החשופים על ההרים במזרח האגן, וסלעי חול וכורכר מגיל פליסטוקן החשופים במערב האגן. שתי היחידות האקוויפריות מחוברות בחלקן המערבי ביותר. המילוי החוזר לאגן הגליל המערבי נאמד בכ-150 מלמ"ק בשנה בממוצע. המוצאים הטבעיים העיקריים של האגן הם מעיינות כברי ונעמן, אשר שפיעתם ההיסטורית הייתה כ-70 מלמ"ש בנוסף לדליפה אל הים התיכון. כיום כל המעיינות אחוזים והאגן מנוצל על ידי קידוחים רבים. בעשר השנים האחרונות נשאבו מהאגן כ-90 מלמ"ק בשנה והשפיעה הכוללת של המעיינות קטנה לכדי כ-40 מלמ"ש בממוצע, ונעה בין כ-20 לכ-55 מלמ"ק בשנה. כתוצאה מכך גם קטנה כמות המים הזורמת באופן טבעי אל הים. איכות המים באגן טובה מאוד בחלקו ההררי ומספקת בחלקו החופי. באזור זה נצפו בעשורים האחרונים מגמות של עליה בריכוזי הכלור והניטרט. יש לציין שחלקו החופי של אגן הגליל המערבי רגיש לזיהומים שמקורם בפני השטח וכן להמלחה מהים התיכון, ממש כמו אקוויפר החוף. ריכוז גבוה של ישובים, בריכות דגים, מפעלים תעשייתיים, רפתות וכד' מעל הרצועה החופית מחייב ניטור שוטף למניעת הידרדרות איכות המים באגן. רכס הכרמל משתרע דרומית למפרץ חיפה. אורכו כ-30 ק"מ ורוחבו גדל מכ-5 ק"מ בצפון ליותר מ-20 ק"מ בדרומו. הכרמל מתנשא לגובה של כ-500 מטר מעל פני הים, ומשתפל בתלילות אל הים התיכון במערבו ואל עמק יזרעאל במזרחו. בתת-הקרקע, מפרידה פרשת-מים את הניקוז המזרחי, אל עמק יזרעאל מהניקוז המערבי לכיוון הים התיכון. המילוי החוזר לאקוויפר מוערך בכ-44 מלמ"ש, מתוכם כ-20 מלמ"ש מחלחלים בחלק המזרחי, והיתרה בחלק המערבי. בכרמל כלולות שתי יחידות אקוויפריות: סלעי גיר ודולומיט מגיל קנומן-טורון החשופים על ההרים במזרח האגן וסלעי חול וכורכר מגיל פליסטוקן החשופים במערב האגן. בחלק המערבי ביותר, שתי היחידות האקוויפריות מחוברות, כמו בגליל המערבי, ומים מתנקזים מהאקוויפר הגירי לחולי ומשם לים התיכון. באזור המערבי ביותר, חוף הכרמל, איכות המים איננה גבוהה ומאופיינת בכמויות גדולות של כלור, המגיעות לרמה של מעל 900 מגכ"ל, ולכן הוקמו בשנים האחרונות מתקני התפלה שונים במעגן מיכאל, בעתלית ובמעיין צבי, אשר מטפלים בלמעלה מ-12 מלמ"ש, ומנצלים ביעילות מים אלו. באגן המזרחי איכות המים טובה והמים מנוצלים ללא טיפול. אגן הנגב והערבה משתרע מקו אשקלון-מצדה ודרומה. למרות שטחו הרב, המילוי החוזר באגן נאמד בכ-30 מלמ"ק בשנה בלבד, וזאת בשל כמויות המשקעים הנמוכות ומשום שרוב מי הגשמים בנגב זורמים כנגר עילי בשיטפונות חזקים. בתחום האגן כלולות שלוש יחידות אקוויפריות: בנגב חשופים סלעי חול מגיל קרטיקון תחתון (עם מחשופים קטנים ביותר), סלעי גיר ודולומיט מגיל קנומן-טורון, החשופים בנגב, וסלעים קלאסטיים (חול וקונגלומרט) מגיל ניאוגן החשופים בערבה ("אקוויפר המילוי"). זרימת המים בכל אחד מהאקוויפרים בנגב היא לכיוון אקוויפר המילוי בערבה. חלקה הגדול של הערבה מנוקז אל ים המלח וחלקה הדרומי אל ים סוף. בשנים האחרונות הופקו מהאקוויפר כ-90 מלמ"ש (מתוכם כ-60 מלמ"ש מים מליחים) על חשבון אוגר חד-פעמי. כ-60% מהניצול נעשה מהאקוויפר המילוי. כמחצית מהמים המופקים הינם במליחות גבוהה מכ-600 מגכ"ל והם מסופקים למפעלי התעשייה הכבדה או להתפלה באילת. שאר המים מסופקים לשתיה ולחקלאות ביישובי הערבה. |
|
