על המים 8/12
עדכון אחרון : 2007-12-17

על המים

8. אגן הכינרת

אגן הכינרת נמצא בחלקה הצפון-מזרחי של מדינת ישראל, ובו כמות המשקעים הגבוהה ביותר.  האגן כולל את אגם הכינרת,  ברום 210- מ', ואת כל השטח המתנקז אליו מהרי החרמון, הגליל המזרחי והגולן.  תרומת האגן למשק המים נאמדת בכ-560 מלמ"ק בשנה, דהיינו כ-25% מצריכת המים בישראל.  בניגוד ליתר האגנים, באגן זה מנוצלים בעיקר מים עיליים, הזורמים במשך כל השנה בירדן ובמעט נחלי איתן נוספים, או בנחלי אכזב.  מי תהום מנוצלים בהיקף קטן בלבד.  עד שנות ה-90 נשאבו בממוצע כ-35 מלמ"ש בעיקר באזור הגליל העליון המזרחי (כ-20 מלמ"ש).  החל משנות ה-90 גדל היקף ההפקה לכ-60 מלמ"ש, כתוצאה מפיתוח קידוחים בגולן (כ-10 מלמ"ש) ובגליל התחתון, ממערב לכינרת (כ-30 מלמ"ש).

אגם הכנרת, המצוי בתוך בקע הירדן, הוא האגם היחיד הקיים בשטח ישראל.  שטחו כ-168 קמ"ר, אורכו מצפון-לדרום כ-20 ק"מ, עומקו הממוצע כ-25 מ' (עומקו המרבי כ-45 מ') ונפחו כ-4,150 מלמ"ק.  אגם זה מהווה אטרקציה תיירותית לנופשים ולצליינים מהארץ ומחוצה לה, מקור פרנסה לתיירנים ולדייגים, סביבה נופית ואקולוגית ייחודית, ומקור מים חשוב.  אולם תחת אגם הכינרת מצויה תמלחת אשר עלולה לגרום להמלחה חמורה של האגם ולהידרדרות איכות המים.  בשל כך נשמרת איכות המים על ידי ניטור שוטף, ומתנהל מעקב קפדני אחר מפלס המים.

התמלחת דולפת אל אגם הכינרת דרך מספר מעיינות גדולים בשוליו (בריכוז כ-2,000-20,000 מ"ג כלור לליטר) ובמידה פחותה דרך קרקעית האגם.  "מוביל המים המלוח", שהושלם ב-1967, מנקז את המעיינות המלוחים הגדולים, וכן תמלחת הנשאבת בקידוחים בצפון-מערב הכינרת, ומוביל את המים אל הירדן הדרומי.  המוביל המלוח מנקז כ-17 מלמ"ק מים מלוחים כל שנה.  כבר בחמש השנים הראשונות להפעלתו הביא המוביל המלוח להורדת ריכוז הכלור בכינרת מכ-350-400 מ"ג לליטר לכ-200-250 מ"ג לליטר.   

ניקוזו הטבעי של אגם הכינרת הוא נהר הירדן הדרומי הזורם אל ים המלח. החל משנת 1932 נסכר המוצא הטבעי, ומפלס המים של האגם מווסת על פי שיקולים תפעוליים בין רמת המקסימום שנקבעה למניעת הצפות ביישובי האגם (208.8- מ') ובין רמת מינימום שנקבעה לצורך שמירה על איכות המים (רום 212- מ').  מאז, הונמכה רמת המינימום מספר פעמים עד לרום 215.5-, בשיאו של משבר מים מתמשך.  ההחלטה על הנמכת המפלס לוותה במחקרים הידרולוגיים ואקולוגיים, אשר רובם הראו כי הנמכת מפלס הכינרת לא תפגע באיכות המים.  בשנת 2004 הוגבהה רמת המינימום לרום 213- מ', במסגרת תוכנית שיקום האקוויפרים שהונהגה ברשות המים.  נפח המים הניתן לוויסות בין רמת המינימום והמקסימום, כ-680 מלמ"ק בשנה,  נקרא "האוגר הפעיל" והוא מהווה כ-16% מנפח האגם.

את מקום הניקוז הטבעי ממלא כעת מפעל "המוביל הארצי", המוביל את מי הכנרת מערבה ודרומה, ובדרכו מווסת את אספקת המים בעזרת ברכות אגירה גדולות.  תחנת השאיבה המכניסה את המים למוביל הארצי ממוקמת בצפון הכינרת ושואבת בממוצע כ-340 מלמ"ק בשנה.  השאיבה מתפרסת על פני כל השנה, והיא מוגברת בחודשי הקיץ, כתלות בזמינות המים משאר המאגרים. 

שטח אגן ההיקוות של אגם הכינרת הינו כ-2730 קמ"ר וכולל את מקורות נהר הירדן, הגולן, והגליל המזרחי.  מקורות נהר הירדן הם מעיינות הדן (270 מלמ"ק), הבניאס (120 מלמ"ק) והשניר (120 מלמ"ק) הנובעים למרגלות הר החרמון.  מימי המעיינות מתנקזים אל עמק החולה ומתאחדים ליצור את הירדן.  אל חלקו העליון של הירדן נוספים מים עיליים מנחלים (20 מלמ"ק) ומי מעיינות (50 מלמ"ק). מנגד, נגרעת מהירדן הצריכה המקומית באזור זה וכן צריכה לחקלאות בהרי הגליל, בסך כ-120 מלמ"ק.  ספיקתו של הירדן טרם כניסתו לכינרת היא אפוא כ-460 מלמ"ק.  מקורות המים הנוספים של הכינרת הם גשם ישיר על האגם (67 מלמ"ק), מעיינות מלוחים בשולי האגם (6 מלמ"ק, לאחר ההטיה) ונגר עילי מהגליל ומהגולן (כ-100 מלמ"ק).  במעלה הנחלים הזורמים אל הכינרת מהגולן קיימים מאגרים גדולים אשר בהם ניתן לאגור כמות נוספת של כ-25 מלמ"ק מתוך הזרימה השיטפונית המתרחשת בעונת החורף. 

     
תרשים:  כניסות המים לאגם הכינרת (ממוצע רב-שנתי).

 נהר הירדן, אשר מליחות מימיו הינה כ-20 מ"ג כלור לליטר, תורם לאגם את מרב המים ואגב כך מכניס לאגם כ-9,000 טון כלור בשנה בממוצע.  לעומתו, המעיינות המלוחים התורמים רק כ-1% מהמים (לאחר הטיית רוב המים על ידי המוביל המלוח) תורמים את מרב המלח לאגם ( כ-90,000 טון כלור בשנה בממוצע).