על המים 7/12
עדכון אחרון : 2007-12-17

על המים

7. אקוויפר החוף

אקוויפר החוף הינו מאגר מי התהום המשתרע בסלעי החול והכורכר תחת מישור החוף של ישראל.  האקוויפר משתרע על פני שטח של כ-1800 קמ"ר, מהכרמל בצפון ועד חבל עזה בדרום ולרוחב רצועה הנמשכת מקו החוף במערב ועד 7-20 ק"מ מזרחה.  המילוי החוזר הטבעי לאקוויפר זה מוערך בכ-250 מלמ"ק בשנה (כ-15% מכלל הצריכה בישראל), והוא מנוצל במלואו במאות קידוחים הפרוסים בכל שטחו.

לחתך האנכי של אקוויפר החוף צורת משולש המתרחב ממטרים ספורים במזרח ועד לכ-150-200 מ' במערב.  צלעו העליונה מקבילה לפני השטח.  צלעו התחתונה, היא בסיס האקוויפר, מונחת על גבי שכבות חרסית עבות ונטויה מערבה.  שכבות אלו אוטמות את האקוויפר בבסיסו ומנתקות אותו מהאקוויפרים העמוקים.  האקוויפר עצמו בנוי בעיקר מסלעי חול וכורכר (אבן חול גירית) עם עדשות ושכבות דקות של חרסית. לסלעי החול מוליכות הידראולית גבוהה ונקבוביות גבוהה.  לעדשות החרסית מוליכות הידראולית נמוכה בכמה סדרי גודל.  במערב האקוויפר שכבות החרסית מתעבות ומהוות שכבות חוצצות המחלקות את האקוויפר למספר תת אקוויפרים.   

תרשים:  חתך סכמטי לרוחב אקוויפר החוף, ממזרח למערב.

הצלע השלישית של האקוויפר מחברת בין קו החוף (פני השטח) לבסיס האטום.  צלע זו מותווית על הפן הביני (המשטח הדמיוני המהווה גבול בין גוף המים המתוק ממזרח וגוף המים המלוח, מי ים תיכון, ממערב).  מיקומו המדויק של הפן הביני תלוי בנפח המים הזורמים לים ובגראדיינט ההידראולי (שיפוע מפלס מי התהום) באקוויפר.  במצב הטבעי, שבו שיפוע מי התהום הוא 1-2 פרומיל, קצה הפן הביני חודר כמה מאות מטרים מערבה. במידה ושיפוע פני המים גדל הפן הביני נסוג כלפי מערב ולהפך, במידה והשיפוע קטן הפן הביני מתקדם מזרחה.  לסוגיה זו חשיבות עליונה לתכנון הניצול באקוויפר- שאיבות יתר עלולות להביא לחדירת הפן הביני מזרחה ולכניסת מים מלוחים לקידוחים השואבים. 

העומק הרדוד של אקוויפר החוף הפך אותו לזמין ולנוח ביותר לניצול מחד, ולרגיש ביותר לזיהומים מפני השטח מאידך.  באופן טבעי מהווה  התווך הבלתי רווי "מסנן" טבעי למים המחלחלים מפני השטח. המים המחלחלים דרכו עוברים תהליכים כימיים שונים ומגיעים לאקוויפר כשהם "נקיים" מזיהומים שונים.  באזורים אחדים ובעיקר במערב האקוויפר התווך הבלתי רווי דק למדי, וזמן המעבר בו קצר יחסית.  כך, דווקא תחת האזור המיושב והמתועש ביותר בארץ, נמצא האקוויפר הרגיש ביותר.  רגישות זו באה לידי ביטוי בחדירה של מזהמים ממקורות שונים- החל מתשטיפי מזבלות וכלה בדליפות דלק.  נוסף על כך, מחלחלים גם עודפי השקיה משדות השלחין הממוקמים מעל אקוויפר החוף.  עם זאת, איכות המים במחצית מהבארות השואבות באקוויפר החוף טובה- עם פחות מ-250 מ"ג כלור בליטר (ריכוז מרבי רצוי, ע"פ משרד הבריאות), ופחות מ-45 מ"ג חנקה בליטר.  ביתר הבארות ריכוז הכלור גבוה יותר ומגיע עד כ-600 מ"ג\ליטר או שריכוז החנקה גבוה יותר ומגיע עד כ-70 מ"ג\ליטר (הריכוזים המרביים המותרים על פי משרד הבריאות) ובמיעוט הנותר, נמצאו מים באיכות גרועה, בעיקר עקב ריכוזי חנקה הגבוהים מ-70 מ"ג\ליטר.  

בשנים ממוצעות נאמדת תרומת המים של אקוויפר החוף למשק המים הישראלי בכ-240-300 מלמ"ק בשנה, ומעמידה אותו במקום השלישי לאחר אקוויפר ההר והכינרת.  אולם אקוויפר זה מהווה מאגר תפעולי חשוב מכיוון שהוא היחיד היכול לאגור נפח מים גדול לתקופה רב-שנתית.  ואכן, בשנים ברוכות מוחדרים לאקוויפר בנקודות שונות מים הנאספים ממאגרים אחרים בארץ וכן מי שיטפונות.