 |
על המים 6/12
|
 |
|
|
על המים
6. מים עילייםהמים עיליים מהווים כ-30% מהמים הטבעיים בישראל, ותרומתם הממוצעת נאמדת בכ-550 מלמ"ק בשנה. כמות המים העיליים תלויה ישירות בכמויות המשקעים ובפיזורם במהלך העונה. מכיוון שכמויות המשקעים שונות מאוד משנה לשנה, כך גם כמויות הנגר העילי, ועל כן קשה יותר לחזות את פוטנציאל המים העיליים בכל שנה או להסתמך עליהם בצורה בלעדית. המים העיליים, או "הנגר העילי", מתחלקים לזרימה תמידית ולזרימה שיטפונית. זרימה תמידית (בנחלי איתן) מתרחשת רק בערוצים הניזונים ממקורות מים תת-קרקעיים וקבועים, ולכן אלו זורמים כל השנה. זרימה שיטפונית (גאויות החורף) היא הזרימה המתרחשת בעת ומיד לאחר סופות גשם, והיא בעלת עוצמה גבוהה הדועכת במהירות. בישראל מעט מאוד נחלי איתן, רובם מרוכזים באגן הכינרת. הגדול שבהם הוא נהר הירדן. נחלים רבים, קצרים וארוכים כאחד, זורמים רק בעונת החורף ומנקזים רק את הזרימה השיטפונית. הנגר העילי זורם על פני השטח בנחלים ובגיאיות ומנוקז בהתאם לטופוגרפיה. קו פרשת המים הראשי, החוצה את ישראל מצפון לדרום, על גבי רכס ההרים המרכזי, מחלק את הזרימה לשני נקזים עיקריים. החלק שממערב לקו פרשת המים מתנקז אל הים התיכון. החלק אשר ממזרח לקו פרשת המים מתנקז לאגן ים המלח, למעט החלק הדרומי ביותר, המתנקז אל ים סוף. שטחו של האזור המנוקז אל הים התיכון הוא כ-11,400 קמ"ר. אומדן הנגר העילי באזור זה הוא כ-200 מלמ"ש הזורמים בכעשרים נחלים ראשיים. רוב המים זורמים אל הים ומיעוטם מנוצל במאגרים. הנחלים הגדולים ביותר הם הירקון באזור תל-אביב (50 מלמ"ש) והקישון באזור מפרץ חיפה (30 מלמ"ש). כיום כל הנחלים באזור זה הינם נחלי אכזב, למעט אלו שמוזרמים אליהם מי קולחין גולמיים או מטוהרים. נחל הירקון ניזון בעבר ההיסטורי ממעיינות שמקורם באקוויפר ההר אך כיום אלו יבשו. רוב הנחלים מצויים היום בתהליך שיקום הכולל הסדרת הניקוז, ניקוי ערוץ הזרימה ומניעם הזרמת זיהומים. שטחו של אגן הניקוז של ים המלח הוא כ-29,000 קמ"ר, אך רק פחות ממחציתו בתחום מדינת בישראל. בחלקו הצפוני, הוא אגן ההיקוות של הכינרת, זורמים המים העיליים מהרי הגליל והגולן אל חלקו הצפוני של הירדן ואל אגם הכנרת ברום 210- מ'. שטח האגן הוא כ-2730 קמ"ר, והוא האזור העשיר ביותר בנגר עילי. פוטנציאל הנגר העילי נאמד בכ-500 מלמ"ק, והוא מנוצל במלואו על ידי שאיבה מהירדן ויובליו, מהכינרת וממאגרים במעלה הגולן. איכות המים באגן הכינרת טובה עד בינונית אך מצריכה טיפול מכני, ביולוגי וכימי לטיוב המים עד דרגת מי שתייה. בחלק המרכזי זורמים המים אל אפיק הירדן הדרומי. לחלק זה מנוקז אזור גב ההר אשר מאופיין בכמויות משקעים נמוכות יחסית. נחלי האזור יבשים רוב ימי השנה, למעט קטעים קצרים במורד, הניזונים ממי תהום. פוטנציאל הנגר העילי באזור זה קטן יחסית, וחלקו הקטן מנוצל במאגר שהוקם על נחל תרצה (המנקז שטח של כ-330 קמ"ר) לפני הכניסה לירדן. בחלק הדרומי, הכולל את מדבר יהודה והנגב, זורמים המים אל ים המלח ואל נחל הערבה וממנו אל ים המלח, בהתאמה. בחלק זה מתרחשות זרימות שיטפוניות בלבד. כל נחלי האזור, העני במשקעים, הינם נחלי אכזב. אולם בעת סופות גשם, נאטמת הקרקע החרסיתית מיד עם הרטבתה, וכך מאפשרת זרימה עילית שיטפונית. השיטפונות מתרחשים פעמים בודדות בשנה בעונת הסתיו, ונמשכים על פי רוב שעות בודדות. עוצמת השיטפונות יכולה להיות חזקה במיוחד ואף לגרום להרס תשתיות (כבישים, גשרים). בחלק מהנחלים נמדדו אף ספיקות שיא בעוצמה העולה על 1000 מ"ק בשנייה. המים העיליים המגיעים ממדבר יהודה לים המלח אינם ניתנים לאגירה ולשימוש. בדרום, לאורך נחל הערבה ויובליו, הוקמו בשנים האחרונות שישה סכרים המאפשרים את אגירת חלק ממי השיטפונות. מים אלו משמשים את חקלאי האזור. כאמור, רק חלק קטן מפוטנציאל הנגר העילי ניתן לאגירה ולשימוש. בשני מפעלים, שהוקמו על נחלים המתנקזים אל הים התיכון, מנוצל הנגר העילי לצורך העשרת אקוויפר החוף. באגן נחל תנינים (ששטחו 180 קמ"ר), נתפסים ומוחדרים כ-2/3 ממי הנגר העילי (12 מלמ"ק מתוך כ-18 מלמ"ק). באגן נחל שקמה (ששטחו כ-760 קמ"ר) נתפסים ומוחדרים כמחצית ממי הנגר העילי (3 מלמ"ק מתוך כ-6 מלמ"ק). מאגרים אחרים מאפשרים לאגור את המים הזורמים בחורף ולהשתמש בהם להשקיה בעונת הקיץ. למאגרים תפקיד חשוב נוסף בכך שהם מקטינים את זרימת הגאויות הקיצוניות ומונעים הצפות במורד הנחל. איכות המים במאגרים בינונית עד ירודה, ולפיכך השימוש בהם מוגבל לחקלאות או להעשרת האקוויפרים. |
|
