|
      
בישראל, שבה שולט האקלים הים-תיכוני,
יורדים משקעים רק בעונת החורף, הנמשכת מחודש נובמבר ועד חודש מרץ-אפריל. מקורם של
רוב גשמי החורף הוא בשקעים ברומטריים הנעים לאורך הים התיכון, ממערב למזרח. השקעים,
המלווים בעננים רווי מים, פוקדים את ישראל אחת לשבוע בממוצע. הגשמים יורדים בדרך
כלל שלושה ימים בצפון, יומיים במרכז ויום אחד (אם בכלל) בדרום. בעונת המעבר פוחתת
תדירות השקעים ומתקצר משך השפעתם. בממוצע מתרחשות בישראל כ-13-14 סופות גשמים כל
שנה, ומספר ימי הגשם נע בין 70 יום בצפון הארץ לימים ספורים בלבד בדרומה.
כמויות הגשם בכל אזור מושפעות, בנוסף
למערכת האקלים האזורית, גם ממאפיינים מקומיים כגון קרבה לים, גובה, פנות וקו-רוחב:
כמות המשקעים גדלה עם הקרבה לים, במדרונות הפונים מערבה, עם עליה בקו הרוחב ועם
עליה ברום.
כמות המשקעים השנתית הממוצעת לשנים 1961-1990
(עפ"י מפת
השרות המטאורולוגי,
1990)
בהר החרמון, הגבוה בהרי המדינה (2224+
מ'), נמדדות כמויות המשקעים הגדולות ביותר- עד כ-1300 מ"מ בשנה. כמויות גדולות
(700-900 מ"מ) נמדדות בגולן, בהרי הגליל, ובדרום כרמל. בהרי שומרון, הרי ירושלים
והרי חברון נמדדים כ-550-650 מ"מ גשם בשנה. בכל האזורים הללו אף יתכנו סופת שלג
אחת או שתיים כל שנה. כמויות קטנות של 300-400 מ"מ גשם בשנה נמדדות בחלקו הצפוני
של בקע הירדן. במישור החוף נע עובי הגשם בין כ-600 מ"מ בשנה בצפון לבין כ-300 מ"מ
בדרום . איזוהייט 200 מ"מ, המציין את "קו הצחיחות", חוצה את המדינה מהים במערב ועד
מערבית לבאר שבע שם הוא מתעקל צפונה לכיוון הבקע. קו הצחיחות מפריד את האזור הפורח
מצפון לו מהאזור הצחיח שמדרום לו. בדרום הנגב ובהרי אילת כמויות הגשם הנמדדות
נמוכות אף מ-25 מ"מ בשנה. נפח מי הגשם הכולל הינו כ-7,900 מלמ"ק בממוצע, ונע בין
כ- 12,000 מלמ"ק בשנים ברוכות לבין פחות מ-4,000 מלמ"ק בשנים שחונות. רוב המים
(כ-70%) מתאדים חזרה לאטמוספרה, ורק כ-30% (כ-2,400 מלמ"ק) זמינים לניצול, אם כנגר
עילי בנחלים ואם כמי תהום.
על אף האמור לעיל, כמויות הגשם משתנות
מאוד משנה לשנה. בשנים ברוכות נמדדות כמויות משקעים כפולות ביחס לממוצע הרב שנתי,
ובשנים שחונות הכמויות מגיעות אף לפחות ממחצית מהממוצע. בעבר אירעו מספר רצפים של
שנים שחונות, אשר, עקב מיעוט המשקעים, גרמו למילוי חוזר נמוך לאקוויפרים וכפועל
יוצא לירידות מפלסים שם. על משק המים הישראלי להיות ערוך אפוא גם לאספקת מים אמינה
בתנאי אקלים שחונים. הדבר נעשה על ידי תכנון רב-שנתי ואגירה של מים "עודפים" משנים
ברוכות, בעיקר
באקוויפר החוף,
לשם שימוש בשנים שחונות.
|
