על המים 2/12
עדכון אחרון : 2007-12-17

על המים

2. רקע גיאוגרפי

הארץ

ישראל ממוקמת בדרום מזרח אגן הים התיכון, בין הים התיכון (במערב) מצרים (בדרום-מערב) ירדן וסוריה (במזרח) ולבנון (בצפון). (לחץ כאן להצגת מפה)

שטחה כ-28,000 קמ"ר (מתוכם כ-6000 קמ"ר ביהודה שומרון) והיא משתרעת על פני רצועה ארוכה וצרה: אורכה, מצפון לדרום, כ-430 ק"מ, ורוחבה הממוצע, בחלק הצפוני והמרכזי, נע בין כ-70 לכ-100 ק"מ. בחציה הדרומי היא נעשית צרה עד קודקודה הדרומי, באילת.

הארץ מחולקת למספר חבלים גיאוגרפיים, ממערב למזרח: מישור החוף, השפלה, רצועת ההר והבקע. מישור החוף הוא אזור מישורי נמוך, המשתרע מחוף הים התיכון מערבה, על פני רצועה המתרחבת כלפי דרום, מכ-5 ק"מ בצפון לכ-20 ק"מ בדרום. מזג האוויר באזור זה מתון ולח בשל הקרבה לים. האזור בנוי מסלעי כורכר ומחול מגיל פליסטוקן, המהווים את אקוויפר החוף.
חבל השפלה, ממזרח למישור החוף, הוא אזור בעל טופוגרפיה מתונה עד גבעתית (עד גובה כ-300 מ'). השפלה בנויה מסלעים קרבונטים רכים ומכיסוי אלוביום צעיר ובה שטחי חקלאות נרחבים. גם השפלה רחבה בדרום, ורוחבה מצטמצם מאוד בצפון הארץ.

רצועת ההרים חוצה את כל ישראל לאורכה, מהגליל בצפון ועד הנגב המרכזי בדרום. זהו חבל ארץ הררי, בגובה 700-900 מ', אשר שיאיו הם בהר מירון (1208+ מ') בהר בעל חצור (1016+ מ') ובהר רמון (1035+), ולכן גם הטמפרטורה בו נמוכה יותר משאר החבלים והצמחייה מפותחת. רצועת ההרים היא בעצם ליבה של אנטיקלינה (קמר) שצירה בכיוון צפון-דרום. בלב הקמר חשופים סלעי גיר ודולומיט מגיל קנומן-טורון, המהווים אקוויפר מעולה. סלעים אלו מכוסים בשכבה עבה של סלעים קרבונטים צעירים ואטימים (אקוויקלוד) הנחשפים משני עברי הקמר, אך עוביים גדול במיוחד בשפלה.

בקע הירדן הוא בקע צר שנוצר עקב תנועות טקטוניות של הלוחות הגיאולוגיים. בבקע זורם נהר הירדן, מתחילתו במקורות הירדן, אשר נובעים בשיפולי הר החרמון, דרך אגם הכינרת, ברום 210- מ' ועד ים המלח, ברום 400- מ' (זהו המקום הנמוך ביותר בעולם!). מזג האוויר בבקע חם ויבש משאר חבלי הארץ. בצפון הארץ, מעבר לבקע מתרומם הר החרמון (ההר הגבוה ביותר בישראל, 2224+ מ') והרמה הבזלתית בגולן. במרכז הארץ, בין רצועת ההר לבין הבקע משתרע מדבר יהודה אשר בו שוררים תנאי חום ויובש בשל היותו "בצל הגשם"- כלומר, העננים שהגיעו ממערב המטירו את כל הגשם האגור בהם במהלך העלייה לרצועת ההר, ולאחר מעבר פרשת המים הם נותרים יבשים יחסית ולכן לא ממטירים שם.

האקלים ברוב שטחה של ישראל הוא ים תיכוני - קיץ ארוך, בהיר, חם ויבש, וחורף מעונן, קר וגשום (הגשמים) - ומוכתב מסמיכותה של המדינה לים התיכון. בהרי צפון הארץ יורדים כ-900 מ"מ בשנה, במרכז הארץ כ-600 מ"מ בשנה ואילו בדרום הארץ פחות מ-20 מ"מ בשנה. איזוהייט (קו שווה גשם) 200 מ"מ בשנה, העובר בסמוך לבאר שבע, מחלק את הארץ לשני חלקים- הצפון, אשר בו גדלה צמחיה טבעית וגידולי בעל, ומדבר יהודה והדרום היבשים, ועל כן נקרא "קו הצחיחות". חציה הדרומי של ישראל הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית (קווי רוחב 20-30) ושם, עם ההתרחקות מהים התיכון, האקלים נעשה מדברי ויבש.

הביטוי הטבעי לשונות האקלימית הוא התפתחות חבלים פיטוגיאוגרפים (אזורי צמחייה) שונים. בישראל נפגשים ארבעה אזורים פיטוגיאוגרפים: האזור הים תיכוני, האירנו-טורני, הסהרו-ערבי והסודני. החבל הים תיכוני משתרע בחלקה הצפוני של ישראל, עד אשקלון ועד לדרום הרי יהודה. לפנים היה החבל מכוסה ביערות טבעיים של אלונים, אלות, חרובים וכד', אך כיום כמעט ונעלמה הצמחייה הטבעית. במקומה נטעו חורשות אורנים רבות והתפשטה צמחיה נמוכה יותר של קידה שעירה, מרווה, לוטם, סירה קוצנית ועוד. החבל האירנו טורני כולל את החרמון, בקעת הירדן, מדבר יהודה וצפון ומרכז הנגב. אזורים אלו מאופיינים בתנאי אקלים קיצוניים יותר- הן בחורף הקר והן בקיץ החם. הצומח הטבעי הוא שיחים נמוכים כגון שיזף השיח, לענת המדבר ועוד. בדרום הארץ אף נשתמרו מספר עצי אלה אטלנטית גדולים, שריד לתנאי מזג אויר שונים בעבר ההיסטורי. החבל הסהרו-ערבי כולל את מדבר יהודה והנגב ומאופיין על ידי עונת גשמים קצרה מאוד ונוחה ועונת יובש חמה וארוכה מאוד. כמות הגשמים אינה מספיקה לקיום צומח, אלא בערוצים ובשקעים, המנקזים את המים. החבל הסודני כולל חלק קטן מהערבה הדרומית, והוא מאופיין בצמחים המסתגלים לכמות משקעים אפסית.

האוכלוסייה

אוכלוסיית ישראל מונה כ-6.9 מיליון נפש, מתוכם כ-6.3 מיליון (92%) מתגוררים בישובים עירוניים. כשני שלישים מהאוכלוסייה וכן רוב מפעלי התעשייה ומרכזי הסחר מרוכזים במישור החוף, מעכו בצפון ועד אשקלון בדרום. בפנים הארץ מפוזרות ערים נוספות, הגדולות שבהם: ירושלים, רחובות, באר שבע, מודיעין וכרמיאל.